האם יש בניתוח אי אילו שהם סיכונים שצריך לקחת בחשבון? האם ההשקעה הכספית הגבוהה מצדיקה באמת את התוצאה, והאם התוצאה היא באמת מספקת? על כל האמת שמאחורי ניתוחי הגדלת חזה בכתבה הבאה.
שדיים של אישה, היוו מאז ומעולם סמל מובהק לנשיות. חזה מעוצב וגדול מתקשר לרבים עם פריון, הוא משמש כמוקד משיכה מיני ונראה הרבה יותר אסתטי. נשים, שהטבע אינו חנך אותן במראה שדיים כפי שהן חולמות, או שמעוניינות לבצע "מקצה שיפורים" בחזה הקיים פונות לבצע ניתוחים אסתטיים של הגדלת חזה.
מבחינת הרבה מן הנשים הללו ביצוע הניתוח הוא סוג של הגשמת חלום. ישנן נשים שאינן מרוצות ממראה החזה שלהן הטבעי (לדוגמא, כאלו המרגישות שמידת החזה שלהן היא קטנה מדי), ישנן נשים שלאחר לידה או הנקה, החזה שלהן קטן או מאבד את צורתו ואז הן מעוניינות להחזיר לו את נפחו ואת מידתו המקורית, יש כאלו הסובלות מבעיה גופנית של חוסר סימטריה בחזה ואז הן מעוניינות לפתור בעיה זאת, ויש גם כאלו שכתוצאה ממחלות סרטניות או גידולים נאלצות לעבור ניתוחים של כריתת שד, ואז הן פונות לביצוע ניתוחים כירורגיים של הכנסת שתלים כדי להשיב לחזה את צורתו המקורית. הסיבות לעיצוב החזה הן מגוונות. המכנה המשותף של כולן הוא הצורך והרצון להקנות לחזה שלנו מראה שהוא אסתטי ויפה – כזה שנוכל לחיות איתו בשלום, וגם נרצה להציג לכל העולם שרואה אותנו – בגאווה.
קבלת ההחלטה היא צעד חשוב בתהליך – משמעותו ששקלנו את כל היתרונות מול החסרונות שבביצוע הניתוח, ושאנחנו באמת שלמים עם הכוונות שלנו לבצע אותו. לאחר קבלת ההחלטה, נהוג לפנות לרופא כדי לקבל מהם יעוץ והכוונה. תפקידו של הרופא הוא לדעת לייעץ לכל מטופלת מה לדעתו יהיה הכי נכון והכי מתאים לגוף שלה מבחינה פרופורציונאלית. הייעוץ כאן, בעצם מתבסס על ראייתו של הרופא את גוף המטופלת, ביחד עם הידע וההבנה שיש לו בתחום, ובשילוב, עם כמובן, רצונות המטופלת לאיזה סוג או גודל חזה היא מייחלת.
1) המבנה המקורי של בית החזה – האם צורתו הנוכחית של החזה היא שקועה, בולטת, זקורה או עגולה. לפי המבנה המקורי מחליט בעצם הרופא איזה סוג שתל מתאים למטופלת ובאיזה גודל.
2) מיקום הפטמות – מיקום הפטמות ביחס לשדיים הוא מרכיב מהותי ליצירה של מראה שד אסתטי ויפה. גם כשהניתוח יוצא מוצלח, וגודל השד הוא לשביעות רצון המטופלת – הוא עדיין אינו יהיה מושלם אם מיקום הפטמה אינו יהיה במקום המתאים.
3) מיקום הקפל התחתון של החזה – גם כאן, חשוב שהקפל התחתון של השד, הגבול התחתון שלו יהיה במיקום מדויק ומתאים, כיוון שאחרת התוצאה לא תצא אסתטית.
4) צורת השתל – רבות מהמטופלות נוטות להניח שכאשר הן בוחרות לעצמן שתל לשד הן צריכות להתייחס רק לנפח ולגודל שלו. הנחה זו היא נכונה בחלקה אבל לא מדויקת. כיוון שהשתל הוא גוף תלת מימדי, נכנסים לסוגית בחירת השד עוד הרבה פרמטרים נוספים כמו הרוחב שלו, האורך, צורתו וגובהו. ישנם שתלים בכל מיני צורות וגדלים, ולכן חשוב לעשות ביחד עם הרופא בחירה שהיא מתאימה ומדויקת.
5) סוג השתל – בעיקרון קיימים היום בשוק שני סוגים של שתלים: הראשון הוא שתל עגול שצורתו היא כמו חצי כדור, והסוג השני היא שתל אנטומי שצורתו היא כשל צורת טיפה או אגס. שתל עגול נותן לחזה יותר מראה שהוא יותר "פוש-אפ", מורם ונפוח ואילו שתל אנטומי מקנה לחזה מראה שהוא יותר טבעי.
בשלב הייעוץ, נוהג לבצע הרופא, מספר של בדיקות גופניות כלליות למטופלת. כמו כן הוא שולח אותה לבצע עוד סדרה של בדיקות נוספות כמו: בדיקת דם, כירורגיית שד, בדיקת ממוגרפיה, ולעיתים גם בדיקות א.ק.ג ולב. בפגישה נוספת מאבחן הרופא את תוצאות הבדיקות שהתקבלו, אם הכל נמצא תקין, ניתן אור ירוק לבצע את הניתוח. ביחד עם המטופלת מחליטים איזה סוג שתל יבחר, גודלו, מיקומו והיכן יבוצע החתך. כמו כן, נוהג הרופא לבצע עבור המטופלת מעין הדמיה ממוחשבת של איך הניתוח יראה ביחס לגופה – הדמיה של מראה השדיים "לפני" ו"אחרי".
מה קורה? עשרים וארבע שעות לפני הניתוח, על המטופלת להקפיד על צום מלא – ללא שתייה וללא אוכל. ביום הניתוח, נפגש הרופא שוב עם המטופלת כדי לבצע תדריך אחרון, וכן כדי לסמן שרטוטים (בטוש) על גבי גופה היכן ימוקם החתך להכנסת השתל. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. השיטה המקובלת היא או לבצע חתך בקפל התחתון של השד (ליצירת מעין "כיס"), או מסביב לפטמה. דרך החתך מוכנס שתל הסיליקון, ולאחריו תופרים את המקום וחובשים ע"י תחבושת לחץ.
כשש שעות לאחר תום הניתוח, המטופלת כבר חופשייה להשתחרר לביתה. תקופת ההחלמה היא בערך של חמישה ימים עד שבוע, במהלכם יכול להיות שהמטופלת תרגיש אי נוחות מסוימת, כאבים, או כובד באזור של השתל. הכל הם דברים זמניים שניתן לפתור בקלות ע"י נטילת משככי כאבים, צריך סה"כ לזכור שגם הגוף וגם אנחנו צריכים להתרגל למצבו החדש, אבל איך החומרים – התוצאה בסופו של דבר היא שווה גם את הסבל וגם את הכאבים.
רופאים דווקא ממליצים, במהלך תקופת ההחלמה שלא לשכב חסרי תזוזה במיטה, אלא להיפך – לבצע פעילות קלה, לזוז ואפילו ללכת כמה שיותר כדי לקדם את תהליך ההבראה. לאחר שבוע התחבושות סוף כל סוף מוסרות, ולאחריהן יש לבצע (לפחות בחצי שנה שאחרי הניתוח) ביקורות תקופתיות אצל הרופא המטפל כדי לוודא שהשתל אכן נקלט, שהניתוח יצא מוצלח, ושלא גרר אחריו כל מיני סיבוכים.